יגאל גל נ' סקום ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע עבד בקבוצת שיכון ובינוי כ – 18 שנים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים מצומצמת לשלוש שאלות: מבחינה עובדתית, האם התובע פוטר או התפטר; מבחינה משפטית – האם התובע זכאי לתנאי פרישה על פי "הסכם ז'ילוני" ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

2.רקע עובדתי

א.הנתבעות הן חברות מקבוצת "שיכון ובינוי" (להלן: הקבוצה). עסקי קבוצת שיכון ובינוי מנוהלים על ידי הנתבעת מס' 3. עובר לסיום עבודתו, התובע היה עובד של הנתבעת מס' 1 (להלן – סקום), שהיא חברת בת של הנתבעת מס' 2 (להלן - שיכון עובדים). שמה של "שיכון עובדים" שונה, ונכון להיום היא נקראת "שיכון ובינוי יזמות נדל"ן".

ב.התובע, יליד 1951, עבד בקבוצת שיכון ובינוי, מיום 15.10.90, אז נקלט ככלכלן ומנהל פרוייקטים ב"סולל בונה".

ג. במהלך שנת 2002 החל התובע לעבוד בסקום כסמנכ"ל פיתוח, בכפיפות למנכ"ל שיכון עובדים ושמש כמנהל תחום נכסים מניבים שאינם למגורים. משנת 2006 התובע שימש כמנכ"ל בפועל של סקום (סמנכ"ל על פי תוארו).

ד.במהלך שנת 2008 חלו חילופי הנהלה בקבוצה. מנכ"ל הקבוצה, מר אורי שני, סיים את תפקידו וביום 15.5.08 מונה תחתיו מר עופר קוטלר (להלן - קוטלר). ביום 11.8.08 פוטר מתפקידו מנכ"ל שיכון עובדים, מר עמנואל לזוביק (להלן - לזוביק), וביום 1.9.08 מונה תחתיו מר תמיר דגן (להלן - דגן).

ה.סמוך לכניסתו של מר דגן לתפקידו, התקיימה פגישת היכרות עם התובע.

ו.ביום 16.9.08 התקיימה פגישה בין התובע ובין דגן. הדדים חלוקים לגבי תוכן השיחה. לטענת הנתבעת, בפגישה זו ביקש התובע להתפטר מעבודתו. התובע הכחיש זאת. אין חולק כי ממועד זה ואילך החלה סדרת אירועים שסופה בכך שעבודתו של התובע הגיעה לסיומה.

ז.למחרת היום, 17.9.08, הוחלפה בין דגן לקוטלר תכתובת בנוגע לתובע (נספח ב' לתצהיר דגן).

ח.ביום 18.9.08 התקיימה פגישה נוספת בין התובע לדגן. בהמשך, ביום 21.9.08, התובע נפגש עם מנהלת משאבי אנוש בקבוצה, הגב' לימור שאקו (להלן - שאקו), על מנת להסדיר את תנאי סיום עבודתו.

ט. ביום 22.9.08 נועד התובע פעם נוספת עם דגן וביום 25.9.08 פנה אליו בכתב, הכחיש בכל תוקף את הטענה שביקש להתפטר מעבודתו וביקש להמשיך בעבודתו (נספח ת/15 לתצהיר התובע).

י .התובע יצא לחופשה שתוכננה מראש, מיום 29.9.08 ועד ליום 21.10.08. עם שובו של התובע מהחופשה, ביום 22.10.08, קיבל זימון לפגישה עם גב' שאקו שנקבעה ליום 26.10.08, שעניינה "סיום עבודה" (נספח ת/17 לתצהיר התובע). התובע קבל על כך במכתב ששלח לדגן והבהיר כי הוא מעוניין להישאר בעבודתו (ת/18). בסופו של דבר, הפגישה שנקבעה לא יצאה אל הפועל.

יא.ביום 26.10.08 נועד התובע עם דגן ולאחר הפגישה פנה התובע לדגן בכתב ודרש להמשיך בעבודתו (ת/19).

יב. ביום 4.11.08, הגיע התובע לכנס מנהלים שהתקיים באתר חירייה. במקום נכח קוטלר, אשר הופתע לראות את התובע וציין בפניו: "מה אתה עושה פה אני מופתע שאתה כאן".

יג.בו ביום הוזמן התובע לפגישה עם קוטלר, שנקבעה ליום המחרת - 5.11.08 בשעה 7:00.

יד.התובע התייצב לפגישה עם בא כוחו. לפגישה זו זומן גם נציג ועד העובדים והגב' שאקו. קוטלר סרב לקיים את הפגישה ללא עו"ד מטעם הנתבעת כך שבסופו של דבר, לא התקיים כל דיון ענייני.

טו.לאחר אירוע זה, הוחלפה תכתובת בין באי כח הצדדים (ת/20 לתצהיר התובע, מכתב ב"כ התובע מיום 5.11.08; ת/21 לתצהיר התובע, מכתב ב"כ הנתבעות מיום 6.11.08; ת/22 לתצהיר התובע, מכתב ב"כ התובע מיום 10.11.08; ת/23 לתצהיר התובע, מכתב ב"כ הנתבעות מיום 12.11.08; ת/24 לתצהיר התובע, מכתב ב"כ התובע מיום 13.11.08). בסופו של יום הודיעו הנתבעות לתובע כי עבודתו תופסק באופן מיידי וכי הן מוותרות על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת.

טז.התובע עבד בפועל עד ליום 12.11.08.

3.לאחר סיום יחסי העבודה, הוגשה תביעה זו, לפיצויים מוגדלים על פי הסכם ז'ילוני, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בין נזק שאינו ממוני, פדיון חופשה והבראה, תמורת הודעה מוקדמת ומענק לשנת 2008.